יפוי כח מתמשך – מיתוסים מול מציאות

יפוי כח מתמשך הוא עניין יחסית חדש בנוף הישראלי והוא במידה רבה נועד לשפר את רעיון האפוטרופסות במקרה שנערך הסכם הורות משותפת, או כאשר אדם מבוגר לא יכול לקבל החלטות על דעת עצמו. במהותו, הוא נועד להגדיר מי יהיה זה שיקבל את ההחלטות ואת האחריות במידה ואדם, לרוב קשיש, אינו יכול לקבל החלטות בניהול היבטים של חייו, בשל מחלה, פגיעה קוגניטיבית וכו'. הפעם נבקש להפריך כמה מיתוגים ולהציג את המציאות בעניין זה, כהווייתה. 

רק ילד אחד ניתן למנות כמיופה כוח 

אכן, מקובל כי אחד הילדים ממונה בידי ההורה כמיופה הכוח. יחד עם זאת, זה לא הכרחי. ניתן למנות אדם אחר שאיננו מהמשפחה הקרובה וכן ניתן למנות שני ילדים ואף יותר על מנת שיטפלו בענייני האב או האם. בנוסף, ניתן להגדיר כי ברגע שייפוי הכוח מתחיל לפעול, יקבל אדם נוסף דיווח על צעדים שנעשו (למשל מעבר לבית אבות סיעודי). 

כל ייפויי הכוח המתמשכים דומים 

לא מדויק. ניתן להגדיר במינוי מיופה הכוח עניינים שונים על פי הרלוונטיות. למשל ניתן להגדיר כי הממונה יקבל החלטות רק בעניינים בריאותיים, ניתן להגדיר בייפוי הכוח שהממונה יקבל החלטות רק בנושאים כספיים או בשני הדברים גם יחד. כמו כן יצוין מתי ייפוי הכוח ייכנס לתוקף. כדאי לקרוא מידע מקיף נוסף על ייפוי כוח מתמשך באתר של יונית גזל.

בזכות ייפוי כוח, אין צורך באפוטרופוס 

זה לא מדויק. ייפוי כוח נועד לאפשר לכל אדם לקבוע בעצמו מי יקבל החלטות בשמו, במצב של חוסר כשירות, כפי שבעבר ביצע אפוטרופוס. אולם במצבים מסוימים, לא יהיה מנוס מהגדרת אפוטרופוס (למשל אם מי שמונה בייפוי כוח עוזב את הארץ או לא רוצה או מסוגל למלא יותר את תפקידו). אולם, במסגרת ייפוי כוח מתמשך, ניתן להגדיר מה סגנון הטיפוס הרצוי כאפוטרופוס, למשל אדם בעל ידע פיננסי, חובב בעלי חיים ועוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *